Daf 12a
וּשְׁמַע מִינַּהּ תְּלָת שְׁמַע מִינַּהּ בַּעֲלֵי חַיִּים נִדְחִין וּשְׁמַע מִינַּהּ דָּחוּי מֵעִיקָּרָא הָוֵה דָּחוּי וּשְׁמַע מִינַּהּ
Tossefoth (non traduit)
ושמע מינה יש דיחוי בדמים. פי' בקונט' בדבר שאין בו אלא קדושת דמים לא תימא שאין דחוי מעיקרא (אין בו) אלא בקדושת הגוף וא''ת א''כ דחוי מעיקרא ודחוי בדמים הכל אחד דכל דחוי מעיקרא אין בו אלא קדושת דמים וי''ל דמשכחת לה בקבל דם בכלי שיש בו מים דראשון ראשון דחוי וחזר ונהפך למראה דם ובפ' התערובת (לקמן זבחים דף עח.) אמרי' דדם לתוך מים ראשון ראשון בטל ולענין כיסוי אינו כן דאין דחוי אצל מצות וה''ר חיים מפרש יש דחוי בדמים שדוחה תמורה שלא לקרב ואמרי' כאן דאין קדושה אלא לדמים לא אלימא להתפיס התמורה לדחותה מקדושתה לעשותה כיוצא בה וכפי' זה משמע מתוך גירסת הספרים דכריתות דגרסי' התם (דף כח.) כך ש''מ בעלי חיים נדחין דקתני ואינה קריבה וש''מ קדושת דמים מדחה דקתני ותמורתה כיוצא בה וש''מ יש דחוי בדמים דקתני קדושה למאי לדמים ודחוי מעיקרו לא קתני התם ומיהו ה''ר חיים גריס דחוי מעיקרו ולא גריס יש דחוי בדמים וכן יש כמה ספרים ולפי' קשה מההיא דמפריש נקבה לפסחו דלא קאמר התם תמורתה כיוצא בה ואמרי' עלה יש דחוי בדמים וכן בפ' בתרא דכריתות (דף כח.) דקאמר ר' אלעזר אמר ר' אושעיא מטמא מקדש עשיר שהפריש קן לכבשתו והעני כו' דקאמר ש''מ תלת ולא שייכא תמורה [דאין תמורה בעופות] ורבינו ש''י פי' בתשובה כמו שפי' וכתב דבר זה למדתי פירושו ממס' כריתות דגרסי' התם בלשון זה ש''מ קדושת דמים מדחה כלומר ש''מ אפי' שלא קידשה מתחילה להקרבת גופו אלא קדושת דמים כגון הקדיש חציה וחציה שני חולין והכי נמי פרשינן ליה יש דיחוי בדמים כגון נקבה לפסחו לא חזיא גופא לפסח אלא לדמיה וכי אקדשה לדמים אקדשה ואיידי דדחויה היא דלא חזיא לאקרובי גופא לדבר שהוקדשה לה אמרי' תדחה מלקרב לעולם אפילו לאחר פסח דכל מותר הפסח הוי שלמים ונקיבה לשלמים מיחזא חזיא דקתני מתני' דמיה לשלמים אבל איהי גופה לא אלמא אלימא קדושת דמים לומר בה תורת דחוי ולא אשכחינן תנאי דפליגי בהא מילתא מיהו בהא מילתא טובא אתא לאשמועינן ורבינו חננאל מפרש יש דיחוי בדמים כלומר דדמים דחוים (והדיחוי בדמים) שלא יקריב מן הדמים קרבנו שהיה בדעתו להפריש כמו יש דחוי בדמים דמי שהיה טמא (פסחים דף צח.) דתנן התם גבי מפריש נקבה לפסחו ירעה עד שיסתאב וימכר ויביא בדמיו שלמים ור''ש נמי פי' כן התם יש דחוי בדמים אפילו הדמים דחויין שאין מביאין מהן פסח שהיה דעתו כן בשעת הפרשה מיהו אינו כן אלא מביא מן הדמים פסח כדתניא פ' בתרא דכריתות (דף כח.) המפריש נקבה לפסחו ירעה עד שיסתאב ותימכר ויביא בדמיה פסח ומתוך הך ברייתא רבינו שמואל מוחק בפרק מי שהיה טמא (פסחים דף צח.) שלמים וגריס יביא בדמיה פסח אמנם אין גירסא זו נכונה דאם כן היכי קאמר בגמרא ש''מ יש דחוי מעיקרו [ויש] דחוי בדמים [ובעלי] חיים נדחין הלא כי נמי בעלמא אין דחוי אין יכול להקדיש איהי גופה פסח שהרי נקבה היא ובפסח כתיב זכר תמים בן שנה א''כ על כרחך התם פ' מי שהיה טמא גרסי' שלמים ור''ת אומר דאין למחוק הספרים דבאלו קדשים אמרי' המפריש נקבה לפסחו תרעה ויביא בדמיה פסח נשתיירה אחר הפסח תרעה עד שתסתאב וימכר ויביא בדמיה שלמים ומתני' דמי שהיה טמא בכה''ג מיירי בנשתיירה אחר הפסח ופירוש של יש דחוי בדמים הוי יש דיחוי בדבר שאין בו רק קדושת דמים ולא קדושת הגוף וצ''ע בההיא דכריתות א''ר אלעזר א''ר אושעיא מטמא מקדש עשיר כו' ומתיב רב עוקבא המפריש נקבה לפסחו תרעה ילדה זכר ירעה ויביא בדמיו פסח כו' ר''ש אומר הוא עצמו יקרב פסח ומשני כי אמרינן לרבנן ור''ש ס''ל דבע''ח אין נדחין דתניא מת אחד מהם מביא חבירו שלא בהגרלה דברי ר''ש והשתא מאי ס''ד מעיקרא דפריך מר''ש לסייעי' מרבנן וי''ל דת''ק נמי מודה דבע''ח אין נדחין והא דקאמר ירעה טעמא כרבי אלעזר דתמורה פ' אלו קדשים (תמורה דף יח:) דתנן המפריש נקבה לעולה וילדה זכר ירעה רבי אליעזר אומר אף הוא עצמו יקרב עולה ומפרש בגמרא דגבי מפריש נקבה לפסחו וילדה זכר לא הוה א''ר אליעזר הוא עצמו יקרב פסח דגמירי למקום שהמותר הולך שם הולד הולך ולפני הפסח דאימיה קדשה לדמי פסח שלא היה יכול להמתין עד שתלד הזכר ויקריבנו פסח ולכך ולד נמי לדמי פסח אע''ג דקסבר בע''ח אין נדחים ומיהו קשה אדפריך ליה מברייתא דכריתות לסייעיה מת''ק דרבי אליעזר דתמורה דאית ליה בעלי חיים נדחין דקאמרי במפריש נקבה לעולה וילדה זכר ירעה וממתניתין דפסחים ופלוגתא דתנאי ביומא (דף סד:) ועוד קשה היכי מייתי מההיא דמת אחד מהם דאית ליה לר''ש דאין נדחין דלמא שאני התם דלא דחייה בידים ועוד קשה היכי מייתי מההיא דרבי אליעזר דפשיטא ליה התם דבעלי חיים נידחים ולעיל מבעיא ליה התם בכריתות (דף כז.) ובתמורה פירשתי לפני רבינו דחידושא דרבי יוחנן הוי אע''ג דבידו לתקן וליקח חציה השני וכן רבי אלעזר אמר רבי אושעיא פ' בתרא דכריתות בידו להפקיר נכסיו והוי עני והוה ראוי הקן שהפריש ומיהו אין בידו כ''כ כמו נפגם המזבח בריש פ' קדשי קדשים (לקמן זבחים דף נט.) דחוי מעיקרו הוא וכשר [והכא] לכ''ע משמע דכשר דבידו לתקן כדאיתא פרק לולב הגזול (סוכה דף לג.) ולכך נמי נקט רבי יוחנן אכל חלב והפריש קרבן והמיר דתו וחזר שידחה דהוה ליה נראה ונדחה ולא נקט שהפריש קרבן לאחר שהמיר דתו דההוא כשר כיון דבידו לתקן בקל כמו נפגם המזבח וגם דחוי מעיקרו דכשר ובכריתות פ' בתרא דפריך לר' אושעיא מר' שמעון ולא מייתי ליה סייעתא מרבנן משום דעד כאן לא פליגי רבנן ואמרי שנדחה משום דאין בידו לתקן כלל בשעת הקדש שהיא נקבה לפסחו אבל היכא שבידו לתקן קצת כגון מטמא מקדש עשיר שהפריש קן דאי בעי מפקר נכסיה מודה דלא הוי דיחוי כל זה פי' רבינו הקדוש זצוק''ל וקשה לי על זה מאי פריך לעיל אי אפרשיה מצפרא דחוי מעיקרו הוא הלא בידו להשהותו עד חצות כמו הקדיש חובות בגלגל דכשירין בשילהי פרק אחרון (לקמן זבחים קיח.) וכן אותו ואת בנו:
וְעוֹשֶׂה תְּמוּרָה וּתְמוּרָתָהּ כְּיוֹצֵא בָּהּ
Rachi (non traduit)
ועושה תמורה. דהא אינה דשותפין:
אֲמַר לֵיהּ אִין דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בְּהֵמָה שֶׁל שְׁנֵי שׁוּתָּפִין הִקְדִּישׁ חֶצְיָהּ וְחָזַר וְלָקַח חֶצְיָהּ וְהִקְדִּישָׁהּ קְדוֹשָׁה וְאֵינָהּ קְרֵיבָה
Rachi (non traduit)
ואינה קריבה. הואיל ובתחילת הקדשה לא נראה להקריב דחצייה היתה חולין ודחוי מעיקרו הוא הלכך אינה קריבה עוד ותרעה ולוקחין בדמיה אחרת:
הקדיש חציה. אחד מהם:
Tossefoth (non traduit)
הג''ה קדושה ואינה קריבה. לא דמי לרגלה של זו עולה דתמכר לצורכי עולה (תמורה דף יא:) דהתם אינה דחויה כיון דבידו לקדשה:
אֲמַר לֵיהּ רַבִּי זֵירָא לְרַבִּי אֲבָהוּ לֵימָא קָסָבַר רַבִּי יוֹחָנָן בַּעֲלֵי חַיִּים נִדְחִין
Rachi (non traduit)
לימא קסבר ר' יוחנן כו'. מדאיצטריך לן לשנויי אליביה במפריש לאחר חצות דאי לא שמיע לך מיניה בעלי חיים נדחים ראוי להפרישו לעולם דדלמא אין דחוי אלא בשחוטין כגון מת המשתלח ישפך הדם במס' יומא (דף סב.):
הָא כֵּיצַד לַיְלָה לִקְדוּשָּׁה וְיוֹם לְהַרְצָאָה
Rachi (non traduit)
לקדושה. ראוי להקדישו ואע''ג דלא חזי לילה להקרבה קאמרינן דמקדיש ליה אלמא לילה אין מחוסר זמן הואיל ומחר יהיה ראוי:
Tossefoth (non traduit)
יום להרצאה. תימה תיפוק לי מביום צוותו ולמה לי דכתיב ביום השמיני וי''ל דאי לא כתיב אלא והיה שבעת ימים תחת אמו הוה אמינא אם שחט בלילה אם עלו לא ירדו והשתא קמשמע לן דהוי מחוסר זמן ותרד [אפילו לר''ש] דאין פסולו בקודש ובפ' בתרא (לקמן זבחים קיב:) נמי תנן מחוסר זמן ששחטו בחוץ אינו בכרת דאם עלו לא ירדו מוכח התם דקרי מתקבל לפתח אהל מועד וחייב כרת בחוץ ולר''י דאמר (לקמן זבחים דף פד.) בשחיטת לילה אם עלה תרד י''ל למ''ד בפרק בתרא (שם קכ.) אין לילה בבמה השתא שהוא מחוסר זמן אם שחט לילה אחר שביעי פסול אף בבמה וקשה למאן דאמר יש פסול לילה בבמה יש לומר דמודה אף ר''י דבבמה שחיטת לילה לא תרד:
לילה לקדושה יום להרצאה. הקשה הרב רבי יוסף דבתמורה (דף י.) משמע דתם במעי תמימה קדוש דקדושה חלה אעובר במעי אמו והיאך קדוש בין לבר פדא בין לר' יוחנן והא לילה לקדושה דוקא אבל קודם לכן לא:
וְכִדְרַבִּי אַפְטוֹרִיקִי דְּרַבִּי אַפְטוֹרִיקִי רָמֵי כְּתִיב וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים תַּחַת אִמּוֹ הָא לַיְלָה חֲזֵי וּכְתִיב וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה הָא לַיְלָה לָא חֲזֵי
Rachi (non traduit)
הא לילה. ליל שמיני חזי ולא הוי מחוסר זמן:
רַב פָּפָּא אָמַר אֲפִילּוּ תֵּימָא מֵאוּרְתָּא לַיְלָה אֵין מְחוּסָּר זְמַן דְּתָנֵי דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל לֵיל שְׁמִינִי נִכְנָס לַדִּיר לְהִתְעַשֵּׂר
Rachi (non traduit)
ליל שמיני נכנס. הולד להתעשר וקיימא לן בבכורות בפרק מעשר בהמה (בכורות דף נז.) מחוסר זמן אינו נכנס לדיר להתעשר:
Tossefoth (non traduit)
לילה אין מחוסר זמן. וכן משמע בברייתא ובחגיגה (דף ט:) לרבי יוחנן וכן במנחות פרק שתי הלחם (מנחות דף ק.) ובנזיר (יח:) וביומא פרק אמר להם הממונה (יומא דף כט:):
רב פפא אמר אפילו תימא מאורתא לילה אין מחוסר זמן. בריש מנחות (דף ה.) משמע דרב פפא ס''ל יש מחוסר זמן לבו ביום וצריך לחלק בין מחוסר זמן דהכא להתם:
הָהוּא לִיאוּחַר דָּבָר הוּא דַּאֲתָא דְּתַנְיָא יְאוּחַר דָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ בָּעָרֶב וּבֵין הָעַרְבָּיִם לְדָבָר שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בּוֹ אֶלָּא בֵּין הָעַרְבָּיִם בִּלְבַד
Rachi (non traduit)
יאוחר דבר. יאוחר פסח לתמיד דאע''ג דכולה יומא זמניה אי שהייה עד זמן שחיטת התמיד תמיד קודם לו:
אַבָּיֵי אָמַר אֲפִילּוּ תֵּימָא מִצַּפְרָא אֵין מְחוּסַּר זְמַן לְבוֹ בַּיּוֹם
Rachi (non traduit)
אפי' תימא מצפרא. ואין כאן דחוי מעיקרו הואיל וראוי היום אין כאן חסרון זמן ראייתו:
אֶלָּא אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ תְּהֵא לְאַחַר חֲצוֹת
Rachi (non traduit)
תהא לאחר חצות. משכחת לה פסח כשר לבן בתירא במפריש לאחר חצות דהיינו זמן שחיטתו וחזי לשמו:
מְגַדֵּף בַּהּ רַבִּי אֲבָהוּ אִם כֵּן פֶּסַח כָּשֵׁר לְבֶן בְּתִירָא הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ אִי דְּאַפְרְשֵׁיהּ הָאִידָּנָא דָּחוּי מֵעִיקָּרוֹ הוּא וְאִי דְּאַפְרְשִׁינְהוּ מֵאֶתְמוֹל נִרְאֶה וְנִדְחֶה הוּא
Rachi (non traduit)
היכי משכחת לה אי דאפרשיה האידנא. בי''ד בשחרית:
פסח כשר. בזמנו לשמו לבן בתירא:
א''כ. דבין לשמו ובין שלא לשמו פסול:
מגדף בה. בהא דרבי יוחנן:
דחוי מעיקרא הוא. דבשעת הפרשה לא חזי למידי ושמעינן ליה לר' יוחנן דאמר דחוי מעיקרא הוי דחוי לגמרי שלא להירצות עוד:
ואי דאפרשיה מאתמול נראה ונדחה הוא. דכי אפרשיה חזי להקריבו שלא לשמו וכי מטיא י''ד שחרית לא חזי למידי ונראה ונדחה שוב אינו חוזר ונראה לדברי הכל בשלמא לרבנן פסח אינו נדחה כלל או מלשמו או משלא לשמו דעד זמן שחיטתו חזי לשלמים ובזמנו חזי לפסח אלא לבן בתירא דחוי הוא:
Tossefoth (non traduit)
הג''ה אי דאפרשיה האידנא דחוי מעיקרא הוא. דלא דמי למחוסר כפורים דלא חשיב דחוי קודם הבאת קרבנו דאין זמנו עד שיטהר ויטבול אבל האי לא חזי לפסח ושלמים אע''פ שהיה זמן שלמים:
אֶלָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן פּוֹסֵל הָיָה בֶּן בְּתִירָא בְּפֶסַח שֶׁשְּׁחָטוֹ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר שַׁחֲרִית בֵּין לִשְׁמוֹ בֵּין שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ הוֹאִיל וּמִקְצָתוֹ רָאוּי
וְאִם אִיתָא כּוּלּוֹ רָאוּי הוּא
Rachi (non traduit)
ואם איתא. דבן בתירא שחרית מכשר לשמו כולו ראוי לשמו הוא:
Tossefoth (non traduit)
ואם איתא כוליה ראוי הוא. ולא מצי לתרץ דנקט מקצתו ראוי משום רבי יהושע משום דהכי פריך מנא ליה לר' אושעיא דבן בתירא מכשיר פסח שחרית אי משום דפסול שלא לשמו דלמא טעמא משום דמקצתו ראוי דהא חזינן הכא דטעם טוב הוא אבל לדברי ר' אושעיא דאינו תופסו לטעם טוב א''כ מאי פריך רבי לרבי יהושע הלא בכולו ראוי הוא תליא מילתא:
וְעוֹד הֵשִׁיב רַבִּי תַּחַת בֶּן בְּתִירָא לְדִבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ לֹא אִם אָמַרְתָּ בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר שֶׁאֵין מִקְצָתוֹ רָאוּי תֹּאמַר בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁמִּקְצָתוֹ רָאוּי
Rachi (non traduit)
שאין מקצתו ראוי. לשמו הלכך לא קרינן ביה פסח בזמנו אלמא דרבי דס''ל כבן בתירא ומשום דמקצתו ראוי לשמו הוא דקאמר טעמיה:
לדברי ר' יהושע. דאמר כאילו נשחט בי''ג:
ועוד. תני בתוספתא תיובתא לר' אושעיא דקתני השיב רבי תחת בן בתירא כו':
וּבֵין הָעַרְבַּיִם דִּכְתִיב גַּבֵּי קְטֹרֶת וְנֵרוֹת לְמָה לִי
Rachi (non traduit)
ובין הערבים דכתיב גבי קטורת ונרות למה לי. הואיל ומיניה לא הוי משמע לן בין הערבים ממש ומבעי לן קרא אחריני לפרושי:
Tossefoth (non traduit)
ובין הערבים דכתיב בקטורת ונרות למה לי. בין הערבים דתמיד ניחא ליה לכדאמר בריש תמיד נשחט (פסחים דף נח.) דזימניה מכי ינטו צללי ערב:
אִין דְּהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הֲלָכָה מִתְפַּלֵּל שֶׁל מִנְחָה וְאַחַר כָּךְ מִתְפַּלֵּל שֶׁל מוּסָפִין
Rachi (non traduit)
הלכה. כדברי האומר היו לפניו ב' תפלות אחת של מנחה ואחת של מוספין ששהא ולא התפלל של מוספין עד זמן חבירתה משהינן לה:
אין דהא''ר יוחנן. במסכת ברכות:
וּמִי אִיכָּא מִידֵּי דְּאִילּוּ שָׁחֵיט לֵיהּ מִצַּפְרָא אָמְרַתְּ זִימְנֵיהּ הוּא וְכִי מָטֵי בֵּין הָעַרְבַּיִם אָמְרַתְּ יְאוּחַר דָּבָר
הָתָם נָמֵי כְּתִיב שָׁם תִּזְבַּח אֶת הַפֶּסַח בָּעָרֶב
דְּאִיתַּקַּשׁ לְנֵרוֹת
Rachi (non traduit)
דאיתקש לנרות. ובהעלות אהרן וגו' והיינו בין הערבים דקטורת:
because it is likened to lamps. (1) But there too it is written, There thou shalt sacrifice the Passover-offering at even [ba-’ereb]? (2) — That comes to teach deferment. For it was taught: Let that in connection with which ba- ’ereb [at even] and ben ha-’arbayim [between the evenings] (3) are said be deferred after that in connection with which ben ha-’arbayim alone is said. (4) Now can there be a case where if he slaughtered it in the morning you say that it is its proper time, yet when afternoon arrives you say that it should be deferred? (5) — Yes, for surely R. Johanan said: The halachah is that one must recite the minhah [afternoon] service and then recite the additional service. (6) Now, what is the purpose of ‘ben ha-’arbayim’ [at dusk] written in connection with incense and lamps? (7) Furthermore, [it was taught:] (8) Rabbi rebutted the words of R. Joshua on Ben Bathyra's view: That is not so, (9) If you speak of the thirteenth, where no part of it is fit, will you speak [thus] of the fourteenth ,where part of it is fit? Now if this is correct, (10) then the whole of it is fit! (11) — Rather said R. Johanan: Ben Bathyra declared unfit a Passover-offering which one slaughtered in the morning of the fourteenth, whether in its own or in a different name, since part of it is fit [for the slaughtering]. (12) R. Abbahu sneered at this view: If so, how is it possible on Ben Bathyra's ruling for a Passover-offering to be fit? (13) If one separates it now, it is rejected ab initio; while if one separated it yesterday, it was eligible and rejected! (14) — Rather said R. Abbahu: It must be [that he separated it] after midday. (15) Abaye said: You may even say [that one separates it] in the morning, [because the disqualification of] prematureness does not apply to the same day. (16) R. Papa said: You may even say [that one separates it] the [previous] evening: (17) prematureness does not apply to the night. For R. Ishmael taught: On the night of the eighth day it enters the fold to be tithed. (18) And [this is] in accordance with R. Aftoriki. For R. Aftoriki pointed out a contradiction, It is written, Then it shall be seven days under its dam; (19) hence on the [following] night it is eligible. Yet it is written, But from the eighth day and thenceforth it may be accepted [for an offering], (19) whence it follows that it was not eligible the [previous] evening. How is this [to be reconciled]? The night for sanctification and the day for acceptance. (20) R. Zera asked R. Abbahu: Must we say that R. Johanan holds that live animals can be [permanently] rejected? (21) — Even so, replied he. For R. Johanan said: [With regard to] an animal belonging to two partners; if one [of them] dedicates half, and then purchases [the other] half and dedicates it, it is holy, yet cannot be offered up; (22) and it establishes [the sanctity of] a substitute, (23) and the substitute is as itself. (24) This proves three things: that live animals may be rendered [permanently] rejected; (25) that which is rejected ab initio is rejected; (26) and

(1). Since ‘at dusk’ refers to both, as stated in the preceding note.
(2). Deut. XVI, 6.
(3). E.V. at dusk.
(4). In connection with the Passover-offering both expressions are used (Ex. XII, 6; Deut. XVI, 6), while in connection with the daily-offering one only is stated (Num. XXVIII, 4). Hence the former is sacrificed after the latter.
(5). Until after the afternoon daily offering.
(6). On the Sabbath, festivals and New Moon there are three services, the morning service, the additional service and the afternoon service in that order (beside the evening service, which is recited the previous evening). The additional service must commence before the time of the afternoon service, which is from half an hour after noon until dusk. If one had not recited it by then, he must give precedence to the afternoon service. This is exactly analogous to our own case.
(7). Since its meaning must be elucidated through another text (supra 11b).
(8). In objection to R. Oshaia.
(9). Sc. that it is as though it was slaughtered on the thirteenth.
(10). That Ben Bathyra holds that the whole of the fourteenth is the proper time.
(11). And not only part!
(12). If slaughtered in its own name, it is invalid because the proper time is the afternoon. If not in its own name, it is invalid because part of that day is the proper time for it, and hence the law on 2a applies.
(13). Even if it is slaughtered at the proper time (in the afternoon of the fourteenth) and in its own name.
(14). If one separates the animal for a Passoveroffering on the morning of the fourteenth, it is fit for nothing at all then, neither for a Passoveroffering nor for a peace-offering. Thus from the very beginning it is ineligible (technically ‘rejected’), and R. Johanan holds infra that in such circumstances it can never be eligible again, even if conditions subsequently alter. Again, if one separated it the previous day, it was then eligible for a peace-offering, but on the following morning it was ‘rejected’ (became ineligible), and in the view of all Rabbis it then remains permanently rejected.
(15). When it is actually eligible. — The answer is obvious, and R. Abbahu's objection is probably only rhetorical, as a means of expressing the opinion that according to Ben Bathyra as interpreted by R. Johanan the animal cannot be separated for the Passover-offering until the afternoon.
(16). Where an animal becomes eligible for a particular purpose during the day, the earlier part of the same day is not regarded as premature, in the sense discussed here.
(17). Which is also the fourteenth of Nisan.
(18). An animal cannot he sacrificed before it is eight days old, and for the same reason when animals are to be tithed it does not enter the fold for the purpose. Yet if the tithing is taking place on the night of the eight day (it will be eight days old the next day) it does enter. This proves that prematureness does not apply to the night.
(19). Lev. XXII, 27.
(20). It can be sanctified on the night of the eighth but not ‘accepted’. i.e., sacrificed, until the following day.
(21). V. following notes. For otherwise you need not answer that one separates it after midday.
(22). Since it was not fit for offering originally, as the half belonging to the other partner was as yet secular. Hence it must now be sold, and an animal purchased with the money and sacrificed.
(23). The reference is to Lev. XXVII, 33: neither shall he change it (a consecrated animal): and if he change it, then both it and the change thereof shall be holy. Thus here, if one substitutes another animal for this one, the substitute too is holy.
(24). It may not be sacrificed, but must be sold.
(25). As here: the animal having been tendered ineligible when dedicated, since half remained secular, it remains so even when the other half too is dedicated. There is an opposing view that only a dead animal can become permanently ineligible, V. Yoma 64a.
(26). This animal was not eligible for dedication by a single partner from the very outset.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source